שאלות ותשובות · ירידה במשקל

ספירת קלוריות בתזונה קטוגנית - האמת שאף אחד לא אוהב לשמוע

חנן אביסףכ-8 דקות קריאה

צלחת קטוגנית על משקל מטבח לצד טלפון עם אפליקציית מעקב תזונתי

אם אתם רוצים להדליק ויכוח סוער בקרב הקהילה הקטוגנית בשניות, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להעלות את נושא ספירת הקלוריות בתזונה הקטוגנית.

בגדול אפשר לחלק את הקהילה לשני מחנות ברורים: המחנה ההורמונלי והמחנה הקלורי. כל מחנה משוכנע כי התפיסה שלו היא הצודקת וכי המחנה האחר כופר באמת המדעית.

אחרי 8 שנים בתזונה ומאות אנשים שליוויתי, אני רוצה להביא עמדה מאוזנת ואמיתית על הנושא הזה. אז כדי להבין אחת ולתמיד למה הנושא הזה מעורר כאלו מחלוקות, ועל מנת לנסות ולהבין מי צודק, בואו נצלול לעומק הדברים.

שתי הגישות - מה כל אחת אומרת?

הגישה ההורמונלית אומרת: אוכלים חופשי, בלי לחשב או למדוד כלום, ונשענים על מנגנון השובע ההורמונלי שנוצר מהתזונה כדי לדעת כמה לאכול. היתרון ברור – לא צריך לחשב כלום. אבל יש כמה בעיות שהשיטה הזו לא מספקת להן מענה טוב.

הבעיה הראשונה היא שרבים לא מודעים למנגנון השובע שלהם, או שהוא נפגע לאורך השנים – בגלל אכילה רגשית, הרגלים ישנים, או פשוט חיים של אכילה מתוך שעמום ולחץ. הבעיה השנייה היא שאפשר להגיע ליחסים הקטוגניים הנכונים – שומן, חלבון, פחמימות – גם עם צריכה קלורית גבוהה מדי או נמוכה מדי. כשאין חישוב, קשה לדעת אם אכלתם מספיק חלבון, אם אתם בגירעון או בעודף קלורי, והאם התזונה שלכם באמת מאוזנת.

הגישה הקלורית, לעומת זאת, נשענת על אותו מנגנון שובע בדיוק, ופשוט מוסיפה עליו מעין "חגורת בטיחות": ספירת קלוריות. הספירה לא נועדה להכניס אתכם למשטר של דיאטה, אלא לדייק את התזונה וללמד את המוח לחשוב "קטוגנית". כך אפשר לדעת אם הכמויות שאתם אוכלים מתאימות לכם ולמטרות שלכם, ולוודא שהגוף מקבל את כל מה שהוא צריך, ובראש ובראשונה מספיק חלבון.

ועם הזמן, וזה הדבר שאנשים לא תמיד מבינים, החישובים הופכים לטבע שני. ככל שמתמידים עם החישובים, המדידות והשקילות בתחילת הדרך, כך מלמדים את עצמנו לדייק בתזונה. לאט לאט מכירים את הכמויות, הארוחות מתחילות לחזור על עצמן, ואת החישובים זונחים כמעט בלי לשים לב.

הקטוגנים הוותיקים פותחים את המקרר ואוכלים בלי לספור. אבל זה לא כי הם אף פעם לא ספרו, זה בזכות הניסיון שצברו בשבועות של חישובים בתחילת הדרך. הניסיון הזה שווה כל מחיר, כי הוא מה שמטמיע בנו את היסודות הנכונים.

המעניין הוא שהוויכוח בין שני המחנות הוא בעצם ויכוח על מילים. שניהם מסכימים על אותה פיזיולוגיה – הם פשוט מדגישים דברים שונים. ועוד נקודה חשובה שלא תמיד שמים לב אליה: מחנה הקלוריות אומר שהשמנה היא תוצאה של אכילת יותר ממה שהגוף שורף. המחנה ההורמונלי אומר: לא – אנחנו לא שמנים כי אכלנו יותר, אנחנו אכלנו יותר כי ההורמונים שלנו לא פעלו נכון. זה הבדל בנקודת המוצא, לא בפיזיקה.

ועוד משהו שחשוב להבין, ולדעתי לרוב מפספסים אותו: הוויכוח הזה הוא לא בין תזונה קטוגנית לדיאטה ים תיכונית או לאיזו שיטה אחרת. זו השוואה פנימית – בין מי שעושה תזונה קטוגנית ונשען על מנגנון השובע ההורמונלי, לבין מי שעושה בדיוק את אותה תזונה קטוגנית, נהנה מאותו מנגנון הורמונלי בדיוק, ורק מוסיף עליו את שכבת הדיוק של החישוב. שני הצדדים בקטו. שני הצדדים נהנים מאינסולין נמוך ומשובע טבעי. השאלה היא רק: האם עושים את זה עם עיניים פקוחות או עם עיניים עצומות.

הגישה ההורמונלית מול הגישה הקלורית

נושאהגישה ההורמונליתהגישה הקלורית
על מה נשענתמנגנון השובע ההורמונלי בלבדמנגנון השובע, בשילוב חישובים לבקרה ולדיוק
היתרוןפשוטה, בלי מספרים, חישובים ושקילותתהליך מדויק שעוזר לשמור על הגוף ולהגיע לתוצאות מהר יותר
החיסרוןפחות דיוק: קשה לדעת אם אכלתם מספיק חלבון, ואם אתם בגירעון מתאים, בגירעון גדול מדי או בעודףדורשת מדידה ושקילה, לפחות בהתחלה
הסיכוןאיבוד מסת שריר ועצם בגלל מחסור בחלבון, עודף קלורי סמוי, או גירעון גדול מדי שמאט את חילוף החומריםעלולה להרגיש מעיקה ולעורר התנגדות, כי היא מזכירה דיאטות של פעם
למי מתאימהלמי שקשוב למנגנון השובע שלו והוא עובד היטבלמי שרוצה תזונה מדויקת ולראות תוצאות מהר, וגם למי שנתקע בירידה

שתי הגישות הן קטו, ושתיהן נהנות מאותן רמות אינסולין נמוכות ומאותו מנגנון שובע טבעי. ההבדל הוא רק בשכבת הבקרה.

חוק הפיזיקה שאף תזונה לא מבטלת

קלוריה היא יחידת מידה לאנרגיה. חוקי התרמודינמיקה קובעים שאנרגיה לא נעלמת ולא נוצרת יש מאין. אם הגוף שורף יותר ממה שהוא מקבל – הוא ישאב מהמאגרים. אם הוא מקבל יותר ממה שהוא שורף – הוא יאגור. זה נכון בכל תזונה שהיא, כולל קטוגנית.

יש מחקרים שמצאו שבתזונה דלת פחמימות הגוף שורף קצת יותר אנרגיה – "שריפת יתר" של עד כ-200 קלוריות ביום – ויש חוקרים שחולקים על הממצא. אבל לוויכוח שלנו זה בכלל לא משנה: שני המחנות עושים קטו, ושניהם נהנים מאותה שריפה עודפת, אם היא קיימת. היא לא מבטלת את המאזן, רק מזיזה אותו מעט.

אני חושב שהמשפט שהכי מסביר את הרעיון הזה הוא כדלקמן:

שומן שבא מן התזונה בא על חשבון שומן שנשרף מן הגוף.

הגוף צריך אנרגיה. הוא משתמש בכמה מקורות במקביל, אבל ככל שמגיע יותר שומן מהצלחת, הוא צריך למשוך פחות ממאגרי השומן שלו. לכן: שומן תזונתי גבוה מדי = פחות שריפה מהגוף = פחות ירידה במשקל.

וכן – בתזונה קטוגנית אפשר גם לעלות במשקל. לא תמיד זה מה שאנשים רוצים לשמוע, אבל זו האמת.

אז איפה הגישה ההורמונלית צודקת?

הגישה ההורמונלית לא טועה – היא פשוט מספרת חלק מהסיפור, לא את כולו.

כשמגבילים פחמימות, האינסולין יורד. אינסולין נמוך מאפשר לגוף לשחרר שומן מהתאים ולשרוף אותו. במקביל, מחקרים מראים שהקטוזיס מרסן את הורמוני הרעב ומפחית תיאבון אצל רוב האנשים. זה אחד היתרונות הגדולים ביותר של התזונה הקטוגנית.

התוצאה המעשית היא שאנשים רבים בקטו אוכלים פחות קלוריות באופן טבעי – לרוב בלי לספור ובלי להרגיש שהם על דיאטה. אצל רבים הגירעון הקלורי נוצר מאליו. זו הסיבה שאנשים יורדים בקטו בלי לספור.

אבל – ואת זה חשוב להבין – מנגנון השובע הזה לא חסין. כמה פעמים בחייכם הרגשתם שבעים והמשכתם לאכול? כולנו היינו שם. ולכן, כשאנשים אוכלים יותר ממה שהגוף צריך – גם בקטו – הגוף לא שורף את העודף לאוויר. הוא אוגר.

קוראים, לומדים, ועדיין לא בטוחים איך זה נראה אצלכם בצלחת?

בליווי אישי אני בונה לכם תפריט מדויק ונשאר איתכם עד שזה הופך להרגל.

לתוכניות הליווי

"אבל אכלתי המון שומן וירדתי!"

זו שאלה שאני שומע הרבה. התשובה היא כנראה שכן הייתם בגירעון – רק לא ידעתם מזה.

קטו מדכא רעב בצורה משמעותית אצל רבים. "המון שומן" מנקודת המבט של האדם עצמו – היה בפועל עדיין פחות ממה שהגוף הוציא. לא ספרתם, לא ידעתם שאתם בגירעון, אבל הגירעון היה שם. זה בדיוק היופי של התזונה הקטוגנית – היא יוצרת את הגירעון בדרך נוחה ואינטואיטיבית.

ולגבי הטענה ש"בלי אינסולין אין אגירה" ולכן "העודף נשרף" – זה לא מדויק. אינסולין נמוך מקל מאוד על שריפת השומן, אבל לא חוסם את האגירה: השומן שאכלנו יכול להיכנס ישירות לרקמת השומן גם כשהאינסולין נמוך. אנשים שהיו בעודף קלורי בקטו לאורך זמן – לא ירדו.

אז האם סופרים קלוריות בקטו?

התשובה הכנה שלי: תלוי בשלב שבו אתם נמצאים.

בשבועות הראשונים של התזונה – אני לא ממליץ לספור קלוריות. אכלו לפי תחושת הרעב שלכם, בלי לדפוק חשבון לכמויות. המיקוד בהתחלה צריך להיות על המעבר לתזונה עצמה: להבין מה אוכלים, לצלוח את תקופת הגמילה, לתת לגוף להסתגל. הוספת ספירת קלוריות בשלב הזה יכולה להפוך את הכל למורכב מדי.

אחרי תקופת ההסתגלות – כן, אני ממליץ לבדוק. לא בהכרח לספור כל יום לכל החיים, אבל לפחות לתקופה של כמה שבועות לדעת מה אתם אוכלים. שני הדברים שהכי שווה לוודא: שאתם אוכלים מספיק חלבון, ושאתם אכן בגירעון קלורי קטן.

כי ספירת קלוריות היא לא רק על קלוריות – היא כלי לשליטה ובקרה על התזונה כולה. היא מאפשרת לכם לוודא שאתם מספקים לגוף את מה שהוא צריך, והיא מלמדת את המוח שלכם לחשוב קטוגנית – להבין מה הולך עם מה ואיך נראית צלחת שנכונה לכם.

אולי אתם לא אוכלים מספיק חלבון וחלק ניכר מהירידה שלכם הוא ממסת שריר? תרגישו נפלא, תראו ירידה – אבל תגרמו נזק לעצמכם.

מה תעדיפו: להטיס מטוס עם מכשירי ניווט או לנווט על עיוור? אותו רעיון חל על התזונה שלכם.

בפועל - איך עושים את זה?

הכלים הכי טובים שאני מכיר למעקב תזונתי:

  • אתר כפית - ממשק בעברית, נוח למתחילים
  • אפליקציית Carb Manager - ממוקדת בתזונה קטוגנית, עם מעקב פחמימות נטו
  • אפליקציית Cronometer - הכי מקיפה מבחינת מעקב נוטריינטים, למי שרוצה לדייק. שימו לב שהיא מותאמת יותר לשוק האמריקאי מבחינת המזונות שבה
  • כלי AI כמו ChatGPT או Claude - מצלמים את הצלחת או מתארים את הארוחה ומקבלים הערכה של הערכים. נוח מאוד, אבל זו הערכה - כדאי לבדוק מדי פעם מול שקילה

וחשוב לדעת: הספירה אף פעם לא מדויקת במאה אחוז – הערכים על התוויות סוטים, והשקילות לא מושלמות. וזה בסדר. המטרה היא לא דיוק מושלם, אלא לראות מגמה, להכיר כמויות ולוודא שאתם אוכלים מספיק חלבון.

המעקב לא חייב להיות לנצח. ככל שמתקדמים בתזונה, לאט לאט תשימו לב שהארוחות חוזרות על עצמן. אין מה לעשות, אנחנו יצורים הרבה יותר משעממים ממה שאנחנו רוצים לחשוב, ולכל אחד מאיתנו יש כ-10-12 מנות שאנחנו מכינים והן חוזרות על עצמן. עם הזמן אנחנו מתחילים לשלוט בכמויות והחישובים נעשים בצורה אינטואיטיבית – אפשר להעריך בלי לספור. אבל כדי להגיע לשם, צריך קודם ללמוד ולתרגל.

גם אם אתם ותיקים ושולטים בתזונה – אני ממליץ מדי פעם לחזור למעקב לכמה ימים, סוג של Reality Check, כדי לוודא שאתם עדיין על המסלול הנכון.

נתקעתם בירידה? כנראה שכאן הבעיה

הסיטואציה הכי נפוצה שאני רואה: אדם עושה קטו כבר כמה חודשים, ירד בהתחלה בצורה יפה (חלק מהירידה הראשונה הוא נוזלים, ולכן טבעי שהקצב יאט), ועכשיו נעצר. לא עולה, לא יורד.

מניסיוני, ברוב המקרים, כשמתיישבים יחד ובודקים מה הוא אוכל בפועל – מתגלה אחת משתי בעיות: או שהוא לא בגירעון קלורי כי הכמויות עלו בלי שישים לב, או שהוא לא אוכל מספיק חלבון ומאבד שריר. בשני המקרים, כמה שבועות של מעקב מספיקים בדרך כלל כדי לזהות את הבעיה ולתקן אותה. יש גם גורמים אחרים, כמו שינה, לחץ, שינויים הורמונליים או תרופות, ולפעמים צריך לבדוק גם אותם.

הגירעון הקלורי לא חייב להיות גדול, ולא חייב להרגיש כמו דיאטה. גירעון מתון, לרוב סביב 15%-20% מהצריכה היומית, מספיק לרוב האנשים לירידה הדרגתית ובריאה. את המספר המדויק כדאי להתאים אישית. אין צורך לרעוב.

לסיכום

תזונה קטוגנית היא דרך נוחה מאוד עבור רבים ליצור גירעון קלורי בלי להרגיש שאתם על דיאטה – כי האיזון ההורמונלי שהיא יוצרת מוריד רעב ומעלה שובע באופן טבעי. אבל היא לא מבטלת פיזיקה.

שומן שבא מן התזונה בא על חשבון שומן שנשרף מן הגוף. עודף קלורי עדיין ייאגר, גם בקטו.

הגישה הנכונה בעיניי: לאמץ את הקטו כאורח חיים, ליהנות מהשובע הטבעי שהוא מייצר, ובמקביל לדייק את התזונה בכלי מעקב – לפחות בתחילת הדרך. לא כל החיים, לא כל יום – אבל מספיק כדי להכיר את הנתונים של מה שאתם אוכלים.

כי ידע שווה כוח – ובתזונה, ידע שווה תוצאות.

יש לכם את הידע. אני אתן לכם את הכלים.

תפריט מותאם אישית, תוכנית ברורה וליווי צמוד בדרך לתוצאות.

אני רוצה להתחיל נכון