ספירת קלוריות בתזונה קטוגנית - האמת שאף אחד לא אוהב לשמוע

הגישה ההורמונלית אומרת: אוכלים חופשי, בלי לחשב או למדוד כלום, ונשענים על מנגנון השובע ההורמונלי שנוצר מהתזונה כדי לדעת כמה לאכול. היתרון ברור – לא צריך לחשב כלום. אבל יש כמה בעיות שהשיטה הזו לא מספקת להן מענה טוב.

הבעיה הראשונה היא שרבים לא מודעים למנגנון השובע שלהם, או שהוא נפגע לאורך השנים – בגלל אכילה רגשית, הרגלים ישנים, או פשוט חיים של אכילה מתוך שעמום ולחץ. הבעיה השנייה היא שאפשר להגיע ליחסים הקטוגניים הנכונים – שומן, חלבון, פחמימות – גם עם צריכה קלורית גבוהה מדי או נמוכה מדי. כשאין חישוב, קשה לדעת אם אכלתם מספיק חלבון, אם אתם בגירעון או בעודף קלורי, והאם התזונה שלכם באמת מאוזנת.

הגישה הקלורית, לעומת זאת, נשענת על אותו מנגנון שובע בדיוק, ופשוט מוסיפה עליו מעין "חגורת בטיחות": ספירת קלוריות. הספירה לא נועדה להכניס אתכם למשטר של דיאטה, אלא לדייק את התזונה וללמד את המוח לחשוב "קטוגנית". כך אפשר לדעת אם הכמויות שאתם אוכלים מתאימות לכם ולמטרות שלכם, ולוודא שהגוף מקבל את כל מה שהוא צריך, ובראש ובראשונה מספיק חלבון.

ועם הזמן, וזה הדבר שאנשים לא תמיד מבינים, החישובים הופכים לטבע שני. ככל שמתמידים עם החישובים, המדידות והשקילות בתחילת הדרך, כך מלמדים את עצמנו לדייק בתזונה. לאט לאט מכירים את הכמויות, הארוחות מתחילות לחזור על עצמן, ואת החישובים זונחים כמעט בלי לשים לב.

הקטוגנים הוותיקים פותחים את המקרר ואוכלים בלי לספור. אבל זה לא כי הם אף פעם לא ספרו, זה בזכות הניסיון שצברו בשבועות של חישובים בתחילת הדרך. הניסיון הזה שווה כל מחיר, כי הוא מה שמטמיע בנו את היסודות הנכונים.

המעניין הוא שהוויכוח בין שני המחנות הוא בעצם ויכוח על מילים. שניהם מסכימים על אותה פיזיולוגיה – הם פשוט מדגישים דברים שונים. ועוד נקודה חשובה שלא תמיד שמים לב אליה: מחנה הקלוריות אומר שהשמנה היא תוצאה של אכילת יותר ממה שהגוף שורף. המחנה ההורמונלי אומר: לא – אנחנו לא שמנים כי אכלנו יותר, אנחנו אכלנו יותר כי ההורמונים שלנו לא פעלו נכון. זה הבדל בנקודת המוצא, לא בפיזיקה.

ועוד משהו שחשוב להבין, ולדעתי לרוב מפספסים אותו: הוויכוח הזה הוא לא בין תזונה קטוגנית לדיאטה ים תיכונית או לאיזו שיטה אחרת. זו השוואה פנימית – בין מי שעושה תזונה קטוגנית ונשען על מנגנון השובע ההורמונלי, לבין מי שעושה בדיוק את אותה תזונה קטוגנית, נהנה מאותו מנגנון הורמונלי בדיוק, ורק מוסיף עליו את שכבת הדיוק של החישוב. שני הצדדים בקטו. שני הצדדים נהנים מאינסולין נמוך ומשובע טבעי. השאלה היא רק: האם עושים את זה עם עיניים פקוחות או עם עיניים עצומות.